החלטה בתיק על"ח 10916-06-13

1.      לפניי בקשת המבקשת (המשיבה 2 בערעור) לסילוק התביעה על הסף ולחלופין להעביר את הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (להלן: הבקשה).

ההליכים המשפטיים בין הצדדים

2.      בתיק זה נדון ערעור המשיבה (המערערת) על החלטת הממונה על חוק עבודת עבודת נשים, התשי"ד - 1954 (להלן: הממונה) אשר התירה את פיטורי המבקשת בהיותה בהיריון החל ממועד מתן ההחלטה (21.4.2013). לטענת המשיבה היה על הממונה לקבוע כי הפיטורים יכנסו לתוקף במועד קבלת הבקשה (31.12.2012) מכיוון שנסיבות סיום יחסי העבודה הן בגדר "נסיבות חמורות" בהתאם לסעיף 7ב(2) לחוק עבודת נשים.

3.      כמו כן, קודם להגשת הערעור על החלטת הממונה הגישה המשיבה תביעה נגד המבקשת לשלילת פיצויי הפיטורים וחלף הודעה מוקדמת וכן לפיצוי כספי בגין נסיבות סיום יחסי העבודה (סע"ש 42250-01-13). תביעה זו הועברה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה מכיוון שמקום ביצוע העבודה נמצא בתחום שיפוטו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בהתאם להחלטה הנשיאה השופטת אפרת לקסר מיום 12.5.2013 (להלן: התביעה הכספית).

טענות הצדדים

4.      המבקשת טענה כי מכתב הערעור עולה שהיא הועסקה על ידי המשיבה בסניף הנמצא בקניון ה"קריון" שבקרית ביאליק ולא בכל סניף אחר של המשיבה. לכן בהתאם לתקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: התקנות) יש להעביר את הדיון בהליך זה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

עוד נטען כי לא ניתן להתנות על הסמכות המקומית וכי אין זה משנה שמדובר בהליך ערעור ולא בהליך בו דן בית הדין כערכאה ראשונה. לטענת המבקשת, תולדתו של ההליך היא ביחסי ההעסקה שהתקיימו בין הצדדים ולכן יש לקבוע את מקום השיפוט על פי מקום ביצוע העבודה.

המבקשת הוסיפה וטענה כי ילדה לפני שלושה חודשים ובנוסף לבתה הקטנה היא אם לילדה נוספת בת שנתיים ולכן יש ליתן משקל גם לעניין זה בעת מתן ההחלטה.

לסיכום נטען כי משהערעור והתביעה הכספית עוסקים באותה מסכת עובדתית והצדדים לשני ההליכים הם אותם צדדים למעט הממונה, ברור כי יהיה זה נוח ויעיל לדון בערעור בבית הדין שבו נדונה התביעה הכספית.

5.      מנגד טענה המשיבה כי אין להורות על סילוק התביעה על הסף בעילה של חוסר סמכות. עוד נטען כי מקום השיפוט של ההליך הנוכחי נקבע בתקנה 13(א)(11) ולכן פתוחה בפני המשיבה הדרך לבחור אם להגיש את הערעור בבית הדין האזורי שבאזור סמכותו מצוי מקום מגורי המערער, או מקום עסקו וחלופין לפי מקום מגורי המשיב לערעור. לפיכך נטען כי לא נפל פגם בהגשת הבקשה לבית דין זה.

עוד נטען כי על בית הדין להביא בחשבון בעת מתן ההחלטה את נוחותם של כל בעלי הדין ואין להביא בחשבון רק את נוחותה של המבקשת.

הכרעה

6.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים סבורני כי יש מקום להיעתר לבקשה להעביר את הדיון בהליך זה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, כפי שיפורט להלן.

7.      הסמכות המקומית של בית הדין האזורי לעבודה נקבעת על פי תקנות 3 - 5 לתקנות. כמו כן, הלכה היא כי הסמכות המקומית בבית הדין לעבודה אינה ניתנת להתנאה והיא תיקבע על פי התקנות.

8.      כאמור, ההליך הנוכחי הוא ערעור על החלטה הממונה הנדון בבית הדין על פי סעיף 13ד' לחוק עבודת נשים. עיון בתקנות מעלה כי אין במסגרת תקנות 3(א)(1) - 3(א)(10) לתקנות תקנה ספציפית הקובעת את הסמכות המקומית בהליכים מסוג זה.

בהקשר זה נציין כי אין לקבל את טענת המבקשת לפיה תקנה 3(א)(1) לתקנות היא הרלוונטית לעניינו מן הטעם שתקנה זו עוסקת בתביעה לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 ולא על פי סעיף 13ד' לחוק עבודת נשים.

9.      בנסיבות אלה יש לבחון את תחולת תקנה 3(א)(11) לתקנות הקובעת הסדר שיורי ואת תחולת תקנה 5 לתקנות, הקובעת את מקום השיפוט בתביעות בהן לא נקבע מקום שיפוט על פי תקנות 3 ו-4 לתקנות.

10.  תקנה 3(א)(11) קובעת כי הסמכות המקומית "בכל הליך אחר - בית  הדין שבאיזור שיפוטו נמצא מקום עבודתו של התובע או מקום מגוריו או מרכז מפעלו של הנתבע, ואם הנתבע הוא תאגיד - משרדו הרשום" .

במקרה שלפנינו, ההליך הוגש על ידי המעסיקה ולא על ידי העובדת. לכן תקנה 3(א)(11) לתקנות אינה מסייעת, מן הטעם שמלשון התקנה עולה כי היא דנה בהליכים שהוגשו על ידי העובד. התקנה נוקטת בלשון בית הדין שבאזור שיפוטו נמצא מקום עבודתו של התובע או מקום מגוריו או מרכז מפעלו של הנתבע. כלומר אם הליך זה היה מוגש על ידי המבקשת - העובדת מקום השיפוט היה נקבע על פי מקום עבודתה או מקום מגוריה, קרי - בית הדין האזורי בחיפה, או על פי מרכז מפעלו של המשיבה - המעסיקה, קרי - בית הדין האזורי בתל אביב-יפו.